פסק-דין בתיק ת"א 13549-06

ביום 15.3.04 עת עבד התובע, שהוא יליד 21.4.56 , אצל הנתבעת 1, אשר ביצעה עבודות שיפוץ במלון באילת, נפל התובע ממתקן הרמה שעליו היה מונח משטח עבודה בגובה 4 מ' מעל הרצפה.  מתקן ההרמה קרס והתובע  נפל ונפגע ונגרמה לו נכות צמיתה. 

התובע טוען כי על הנתבעות לפצותו  על נזקיו כתוצאה מהנפילה.  הנתבעת 1  כמעבידתו וכמי שנתנה את הוראות העבודה וההנחיות לביצועה, הנתבעת 2 כמי שביטחה את הנתבעת 1 ו/או עובדיה בפוליסת ביטוח מעבידים והנתבעת 3 כמי שממנה נרכש מתקן ההרמה שקרס.

להוכחת הנכות שנגרמה כתוצאה מהנפילה צרף התובע חוו"ד אורטופדית של דר' קלצקו אשר נקבע בה כי לתובע נגרמו 15% נכות אורטופדית וכן חוו"ד בתחום הנפשי של דר' פורטנוי אשר נקבע בה כי לתובע 40% נכות נפשית אשר מחציתם הינה תוצאה של הנפילה.

הנתבעות הכחישו את אחריותן לתאונה והמציאו חוות דעת נגדיות אשר קבעו נכויות נמוכות מאילו שנקבעו על ידי מומחים מטעם התובע לפיכך מונו מומחים מטעם ביהמ"ש  אשר קבעו כי הנכויות שנותרו לתובע שהם תוצאה של הנפילה הם 10% אורטופדית ו- 10%  נפשית (בכל אחד מהתחומים הנכות גבוהה יותר אך זו המיוחסת לנפילה היא כמפורט).  היינו, לתובע 19% נכות משוקללת שהיא תוצאה של הנפילה.

באשר לנסיבות הנפילה העיד התובע כי הוא עלה על מתקן ההרמה שסיפקה הנתבעת 1 לצורך ביצוע  העבודה.  על  מתקן ההרמה הונח משטח עבודה שנועד להרמת משאות או עובדים.   מתקן ההרמה והמשטח שעליו מתרוממים באמצעות ידיות הנעות בתנועה סיבובית.  את הידיות מסובב עובד ומעלה את משטח ההרמה. ביום הנפילה עלה התובע על משטח העבודה, עובד אחר סובב את הידיות וכאשר המתקן הגיע לגובהו המירבי הוא השתחרר לפתע מסיבה שאינה ידועה  לתובע, אשר סובר שכבל המתכת שהניע את מתקן ההרמה נקרע, וכתוצאה מכך משטח העבודה שעליו התובע נפל כשהתובע עליו.

הנתבעות טוענות כי  אין להטיל עליהם אחריות בגין התאונה ומכל מקום אף אם יקבע שיש להטיל אחריות עליהן או על מי מהן, יש לקבוע רשלנות תורמת בשיעור גבוה על התובע אשר פעל בניגוד להנחיות ועלה על מתקן ההרמה שמיועד להעלאת משאות בלבד ופעל בניגוד להנחיות מעבידתו, הנתבעת 1.

הנתבעת 3 טוענת כי עוד לא הוכח כלל שמדובר במתקן הרמה שנרכש אצלה.   ברור שהנתבעת 1  לא רכשה את המתקן ישירות ממנה, אף לפי עדותו של מנהלה, ואולם לא הומצאה אף ראיה לפיה מדובר בכלל במתקן שסופק על ידי הנתבעת 3.   מכל מקום, גם אם היה מדובר במתקן הרמה שנמכר על ידה לצד ג', ברור שהנתבעת 1 לא פעלה בהתאם להנחיות ולא ביצעה במתקן את הבדיקות  ושאר הטיפולים הדרושים כדי שהמתקן יעבוד בצורה בטיחותית.

העידו בפני התובע עצמו, מנהל הנתבעת 1 ואשת כספים של הנתבעת 3.

מעדות התובע עולה כי זו פעם ראשונה שהתובע עלה על המתקן על אף שעבדו איתו אצל הנתבעת 1 גם קודם לכן. לדברי התובע הוא לא קיבל מאיש הנחיות באשר לאופן העבודה עם המתקן והאיסור להעלות עליו אנשים.  התובע היה האחראי במקום בו עבד כשהוא היה ממונה על עוד עובד שעבד איתו ואשר העלה את מתקן ההרמה, לדבריו גם בעבר, לפני התאונה הוא ראה שמעלים אנשים על המנוף, אך לא יכול היה להעיד אם המעביד ראה אי פעם שמעלים אנשים על מתקן ההרמה.  מתוך עדותו של התובע עלה שהתובע שהה תקופות ארוכות בבתי סוהר קודם לעבודתו אצל הנתבעת כמו"כ מתוך הנתונים שהומצאו עלה כי מרבית התקופה בה היה התובע יכול לעבוד הוא לא עבד מסיבות שונות.  מעדות מנהל הנתבעת 1 עלה גם כי לתובע היה סכסוך מתמשך עם בת זוגו שאף הוא הפריע מאוד לעבודתו הסדירה של התובע.

מנהל הנתבעת 1 העיד כי הוא היה נותן לכלל העובדים הוראות בטיחות בעבודה מידי יום אך לא ניהל רשימות על כך. את מתקן ההרמה הוא לא רכש אצל הנתבעת 3 אלא במסגרת רכישה של עסק פחחות מתחרה שלו.  לטענת המנהל מדובר היה במתקן הרמה שנרכש אצל הנתבעת 3 והיתה עליו תוית של הנתבעת 3  אשר כללה את שמה וכן הנחיות הפעלה.  לדבריו, ההנחיות שניתנו לעובדים כולל לתובע היו שאין להעלות אנשים על מתקן ההרמה אלא רק ציוד  ובמקרה הזה תעלות איוורור.  העובדים היו אמורים לעלות על סולם או פיגום  ולחבר את תעלות האיוורור לתקרה. התובע עבד אצלו תקופה ממושכת והכיר את ההוראות. לדבריו, התובע אשם במה שאירע לו הן בכך שעלה על המכשיר והן בכך שהורה לפועל שעבד איתו להרים את מתקן ההרמה כאשר זו לא היתה העבודה של אותו פועל.  העד העיד עוד כי לא קיבל ישירות מהנתבעת 3 את המתקן וכי המכשיר לא עבר מעולם ביקורת או טיפולים אצל הנתבעת 3.

מטעם הנתבעת 3 העידה מנהלת הכספים גב' בריק אשר העידה כי המתקן לא נרכש אצל הנתבעת 3 בוודאי לא על ידי הנתבעת 1. לדבריה, לא נאמר לה אף פעם מהיכן נרכש המתקן. כמו כן לדבריה המתקן לא הובא על ידי הנתבעת 1 אף פעם לתיקון או לטיפול אצל הנתבעת 3 על אף שלפי ההוראות יש לבדוק מתקן כזה אחת ל- 14 חודשים.

בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

ב"כ התובע ביקש לקבוע לתובע נכות תפקודית העולה על הנכות הרפואית בין היתר בהתחשב בכך שמצבו הנפשי של התובע היה בבחינת "גולגולת דקה"  שהתאונה החמירה את מצבה.   כמו"כ ביקש ב"כ התובע לפסוק  פיצוי כאילו התאונה גרמה לכך שהתובע לא יוכל לעבוד יותר כלל בשום עבודה ולפיכך ביקש לקבוע לתובע פיצוי של למעלה מ- 3 מליון ש"ח.  ב"כ התובע ביקש לפסוק שאין מקום לקבוע רשלנות תורמת לתובע שעבד לפי ההנחיות שקיבל.  ב"כ התובע ביקש לקבוע אחריות הן לנתבעות 1 ו- 2  כמעבידתו של התובע ומבטחת המעבידה, והן לנתבעת 3 אשר סיפקה את מתקן ההרמה והתרשלה בהפצת מתקן פגום. לטענתו, מתוך העדויות עולה שעל המתקן היתה תווית של הנתבעת 3 (כך עולה מעדותו של מנהל הנתבעת 1)  ולפיכך חלה עליה אחריות  בהתאם להוראות חוק האחריות למוצרים פגומים התש"ם - 1980.  יש להביא לטענתו  לחובתה של הנתבעת 3 את העובדה  שלא הובא להעיד מטעמה איש טכני שיעיד על נסיבות הכשל וכן לא הוכח כי ניתנו הוראות הפעלה או הוראות בטיחות אחרות שהיה בהם כדי להזהיר ולקבוע שהעלאת אנשים אסורה.  אין די בתווית זעירה שנמצאת במקום מוסתר של המתקן.

ב"כ הנתבעת 3 ביקש לקבוע כי לא הוכח שמדובר במתקן שהופץ על ידי הנתבעת 3. לדבריו, לא הובאה כל ראיה לפיה מדובר במתקן שהנתבעת 3 מכרה למאן דהוא.  העד שיכול היה להעיד על כך (האדם שממנו רכשה הנתבעת 1 את המתקן ואשר היה לאחר מכן עובד של הנתבעת 1 ומהנדס הבטיחות שלה), לא הובא להעיד. לאור האמור יש לקבוע שלא הוכח שמדובר במתקן שהוא תוצרת של הנתבעת 3 או שהיא היתה המפיצה שלו.  לטענתו גם אם היה מדובר במכשיר שנרכש אצל הנתבעת 3, ברור שלא הנתבעת 1 רכשה אותו וברור גם שהיא לא ביצעה במכשיר את הבדיקות והטיפולים הדרושים וזאת על אף שהנתבעת 1 רכשה לדבריה את המתקן 3 שנים לפני מועד התאונה כשהוא במצב משומש ולא ניתן לדעת משך כמה שנים עבד המתקן אצל המוכר.  לא זו בלבד אלא שמדובר במתקן שלא מיועד לשימוש בהעלאת בני אדם אלא משאות בלבד לפיכך השימוש שנעשה בו היה בניגוד להוראות. בנוסף לאמור סיבת הנפילה של המתקן לא הוכחה ולא הומצאה כל חוו"ד לענין סיבת התאונה.  הנתבעת 3 טענה עוד כי אין מדובר במוצר פגום כמשמעותו בחוק האחריות למוצרים פגומים  ומכל מקום גם אם היה כזה התביעה התיישנה שכן התביעה בקשר למוצר פגום מתיישנת לאחר 3 שנים ובנדון דנן צורפה הנתבעת 3 לתביעה רק  בשנת 2010   כאשר מדובר בתאונה שאירעה בשנת 2004 למכשיר שנרכש כמכשיר משומש בשנת 2001.

הנתבעות 1 ו- 2 טענו כי לא הוכחה רשלנות של הנתבעת 1,  ההיפך הוא הנכון, מדובר בתובע שהוא עצמו היה מנהל העבודה ואחראי  על עובד נוסף. התובע הכיר היטב את העבודה והוא פעל באופן רשלני, מתוך הסתכנות מדעת ובמודע ובכך גרם לנזקיו . התובע היה אמור לעבוד בהתאם לנהלים ולהנחיות ולעלות על סולם כאשר רק  הציוד ותעלות האיוורור היו אמורים  להיות מועלים על ידי מתקן ההרמה.  לאור האמור יש לקבוע כי הנתבע 1  לא אחראית לאירוע התאונה ומכל מקום יש לקבוע רשלנות תורמת משמעותית לתובע עצמו שפעל בניגוד להחניות שניתנו על ידי מנהל הנתבעת  1 מידי יום, כפי שעולה מעדותו.

באשר לנזקים טענו הנתבעות כי התובע לא עבד במרבית שנות כושר עבודתו מסיבות שאינן קשורות לתאונה. התובע היה בבית סוהר תקופות ארוכות וגם כאשר לא היה בבית סוהר מיעט בעבודה מסודרת ורצופה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנות כדלקמן:

א. יש לקבוע כי הנתבעת 1 התרשלה באופן העסקת התובע ובאופן השימוש במכשיר ההרמה. טענת מנהל הנתבעת 2 לפיה נתן מידי יום הוראות בטיחות לכלל העובדים לא הוכחה.  לא הובא אף עובד שיתמוך בעדות זו, על אף שלדברי מנהל התובעות הוא העסיק  מאות עובדים.  מתוך העדויות עולה כי הנתבעת 1 הפעילה את מתקן ההרמה מבלי שנערכו לו בדיקות וטיפולים על ידי מהנדס בטיחות מוסמך ומשכך מתן אפשרות להשתמש במכשיר זה מהווה התרשלות של הנתבעת 1.

ב. יש לקבוע רשלנות תורמת של התובע בשיעור 15%  .  מתוך העדויות, כולל עדות התובע, עולה כי התובע היה האחראי במקום בו בוצעו העבודות שבהם נעשה שימוש במתקן ההרמה. התובע נתן הנחיות אף לעובד נוסף שהרים את המתקן. התובע עצמו קבע את אופן ביצוע העבודה. אמנם על פי הפסיקה הנטיה היא שלא להטיל על עובד רשלנות תורמת, ואולם כאשר מדובר בעובד שמפעיל שיקול דעת עצמאי באופן שהוא יוצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל מתוך דל"ת אמות הסיכון שיצר המעביד, ניתן לייחס לעובד רשלנות תורמת . כאמור, כאן מדובר בתובע שהיה אחראי על הצוות שעבד איתו והוא אשר  קבע את אופן ביצוע העבודה מבלי שקיבל הנחיות מפורשות מהמעביד כיצד לבצע את העבודה.